מסלול חיי סבתא שרה פרוכטר פרוימוביץ

View מסלול חיי סבתא שרה פרוכטר פרוימוביץ in a larger map

סרטון-סיפור חיי שרה פרוכטר

אודות סבתא שרה פרוכטר

בלוג שורשים
שם הדמות ויחוס משפחתי:סבתי סבתא שרה מצד אבא
מקום לידה:וישו ברומניה
תאריך לידה:10.1.1928
סבתא שרה נולדה בחבל טרנסילבניה שבגבול רומניה הונגריה.
לסבתי היו אחים ואחיות אך היא הייתה הכי קשורה לאחיותיה פייגי ויהודית בכל קיץ היא משפחתה וסביה היו נוסעים בעגלת עץ לעיירת נופש.לאימא שלה קראו בתיה ולאביה קראו משה זליג.
סבתי אומרת שהם היו מצפים לחופשה בקוצר רוח כי הם נורא נהנו בה וכאשר הם היו מגיעים הם היו עורכים טיולים למעיינות וליקבי יין.
העיר וישו (ביתם) הייתה כמה שנים בידי ההונגרים ואחרי מלחמת העולם הראשונה חזרה לידי הרומנים.העיירה וישו הייתה מוקפת הרים ועל יד העיירה זרם נהר שהיה גם מקום פרנסה וגם מקור בילוי בימי הקיץ החמים.היהודים פירנסו את עצמם על ידי חקלאות עבודה בתחנות קמח וחשמל.
העיר וישו הייתה מחולקת ל3 חלקים וישו התחתונה וישו האמצעית ווישו העליונה סבתי ומשפחתה גרו בוישו העליונה ברחוב שנקרא:"יידישע גאס" ובתרגום רחוב היהודים רוב האנשים בעיירה לא היו עשירים אבל משפחתה הייתה במצב הכלכלי טוב.
לסבתי היה קשר מצוין עם סבא וסבתא שלה.היא מספרת שהיא הייתה הולכת אליהם הרבה בעיקר אל הסבא והסבתא מצד אימא שגרו איתם באותה העיירה.כאשר סבתה של סבתי נפטרה והסבא נשאר לבדו.היא הייתה הולכת אליו כל יום אחרי בית הספר ומכינה אצלו שיעורים.זה היה נחשב אצלה זמן כיף הוא למד גמרא והיא הייתה מכינה שיעורים לצדו באותו שולחן.אחרי שהם היו חוזרים מחופשת הקיץ בעיירת הנופש הם היו הולכים לסבא וסבתא שלהם מצד אבא.לסבא וסבתא שלהם היה בית גדול עם גינה וגן ירק.כאשר הם היו מגיעים לשם הסבתא רבא שלי הייתה אומרת לסבתי שתלך עם יהודית לחפש דברים טעימים לאכול.יהודית הייתה רזה לעומת סבתא שלי שהייתה ממוצעת.לפעמים המשפחה הייתה אצל הסבא של סבתא שלי חודש והם היו חוזרים ישר לתחילת שנת הלימודים.
להוריי סבתי היה כולבו שהיה בה מכל טוב תושבי העיירה היו באים לקנות ממנה מזון מכשירים חקלאיים וזרעי ירקות.
סבתא רבא שלי עזרה בחנות של סבא רבא שלי אך גם עבדה כעקרת בית.
לפעמים סבתא רבא שלי הייתה שולחת את סבתי לשוק לקנות ירקות ופירות.בעיר היה גם שוק בהמות אבל לזה הם לא הרשו לסבתי ללכת מחשש שתיפגע.
את הבישולים לליל שבת הם שמרו במרתף בכדי שהם לא יתקלקלו.הם היו מאוחסנים בתוך סירים מכוסים היטב 24 שעות.
סבתי לא השתתפה הרבה בבישולים או בעבודות הבית כי היא הייתה אחת הקטנות.
כאשר סבתי ואחיותיה חזרו מבית הספר הן היו משחקות עד החושך וחוזרות הביתה
סבתי אהבה מאוד לקרוא אבל אימא שלה לא רצתה שהיא תקרא היא אמרה שהיא צריכה לעזור בעבודות הבית.היא החביאה ספרים בלול כאשר היא היתה הולכת לשירותים היא היתה לוקחת את אחד הספרים שלה וקוראת אותו במשך חצי שעה.אימא שלה לא הבינה למה היא מתעכבת ודאגה אבל היא לא עשתה עם זה משהו רציני.אבא שלה ראה שהיא מחביאה ספרים וראה שהיא אהבה מאוד לקרוא הוא אמר לה:"שורי אני רואה שאת אוהבת לקרוא ספרים אז רצוי שתקראי ספרים רוסיים איכותיים" ואז הוא סיפר לה על סופר רוסי בשם טולסטוי.סבתי הצליחה להשיג תרגום לחלק מהספרים בהונגרית וקראה אותם.לאחותה הגדולה פייגי הייתה חברה שהביאה לה לשאול ממנה ספרים.הספרים היו בשפה הרומנית נאסר עליהם להחזיק ספרים בשפה הרומנית.אז סבתא שלי ביקשה שתיתן גם לה.כמובן שהיא לא הסכימה.כעבור כמה זמן סבתי הלכה לחברתה של פייגי ובגלל שאביה היה בעירייה כשהרומנים שלטו היו לו ספרים ברומנית לא היה לו נעים להביא לה,אבל היא התעקשה ובסוף הוא הביא לה ערמה של ספרים כשהיא חזרה הביתה היא החביאה את הספרים בלול.
כשהם רצו להתקלח אימא שלהן הייתה מכינה להן חבית עץ והיא הייתה מכניסה לשם מים ומחממת אותה.
האימא של סבתי הלכה כל יום למקווה עם אחת הבנות היא נהגה לא ללכת לבד.
בגלל שסבתי הייתה אחת הקטנות היא לא עזרה ממש בעבודות הבית היא הייתה הולכת לסביה ועוזרת לו במשק לקטוף שזיפים או אפרסקים.
לאחר קיטוף השזיפים התאספו כולם להוציא את הגרעינים ככה היה נהוג פעם בין שכנים המבצע הזה נקרא קלקה.
סבתא שלי אהבה לאכול ממליגה עם גבינה.
בעיירה שלה הבנות היו הולכות לכיתה א' בגיל 7.התלמידים בכיתות הנמוכות היו כותבים על לוח קטן ומחיק עם גירים.התלמידים הבוגרים היו כותבים בעיפרון.פעם בשבוע היה להם שיעור קליגרפיה כתיבה תמה.בבית הספר בווישו הבנים והבנות למדו יחד.מכיוון שלא היה תיכון בווישו התלמידים המצטיינים עד כיתה ד היו מקבלים מלגה ללימודים מחוץ לעיר בעיר סיגט שהיתה עיר גדולה במחוז מרמורש.רמת הלימודים שם הייתה גבוהה מאוד מי שלא הצטיין בלימודיו המשיך ללמוד בווישו עד כיתה ח'.רק אחר כך עבר לתיכון או הפסיק ללמוד,עד כיתה ח' היו הלימודים בבית הספר חובה.
סבתי הייתה תלמידה טובה מאוד.יום אחד המורה שלה אמרה לה שהיא המליצה עליה למנהל כדי לקבל מלגה בכדי שתוכל ללמוד בגימנסיה "אך לצערי הרב מסתבר שאנחנו לא רשאים להעניק לך מלגה מכייון שאת נערה יהודייה ולכן את צריכה להמשיך וללמוד פה עד כיתה ח''. סבתי הרגישה שנעשה לה עוול היא הייתה בטוחה שהיה מגיעה לה מילגה.למרות שביקשה מדודיה ללמד אותה הם לא הסכימו הם אמרו שהיא צריכה ללמוד לבשל ולהתחתן.כל השנים מאז,סבתי חלמה ללמוד בכיתה רגילה אך רק בכיתת אנגלית אחרי שעלתה ארץ לישראל היא הגשימה את חלומה.


השואה
שנה אחרי פרוץ מלחמת העולם השנייה עברה טרנסילבניה (שבשטחה העיירה ווישו)לידי ההונגרים ששיתפו פעולה עם הגרמנים.בעקבות זאת חלו שינויים גדולים בנוגע ליהודים.הפרידו את התלמידים היהודים וההונגרים לבתי ספר שונים,היהודים למדו בשעות אחר הצהריים,כיתות א וב ג וד ה ו ז חוברו ולמדו ביחד.לא באמת היה אפשר ללמוד כי הקטנים עיכבו את הגדולים ונוצרו פערים בכיתה מספר התלמידים בכל כיתה גדל ל60 והיה רק מורה אחד.חוץ מזה לא דיברו עוד רומנית אלה רק הונגרית ורוב התלמידים לא הבינו את השפה.כולם היו חייבים לדבר בהונגרית ולשנות את השמות שרה הפך לשרי איטה הפכה ליהודית ופייגי הפכה לפאני למרות שחלק ידעו הונגרית מבתיהם המשפחה שלנו היתה דתיה מאוד ולכן הן דיברו רק יידיש סבתי שרה הייתה אז בת 12 והיא למדה באותה כיתה עם אחותה יהודית.אחותה הבכורה פייגי לא למדה כי היא סיימה את לימודיה.
ההונגרים מינו גויים מקומיים שהיו ממוצא גרמני וכונו שוובים והם היו אמורים להיות ממונים עלינו בגטו מאוחר יותר.הילדים של השוובים הציקו ליהודים והכו אותם בדרך לבית הספר היהודים לא אהבו ללכת ולראות את הכלבים של השוובים אז סבתי וחברותיה בחרו דרכים אכיפות והלכו בכל יום מדרך אחרת.
ההורים של סבתא קנו הרבה סחורה מחול כדי שיהיה להם מה למכור כאשר הגרמנים יסגרו את הגבולות ליבוא ויצוא.לאחר זמן מה לא נשארה לסבא רבא שלי סחורה בחנות והוא נאלץ לסגור אותה.הוא מצא עבודה במנסרה בהרים כחצי שעת נסיעה ברכבת.הוא עבד שם כמחסנאי ודאג לאוכל בשביל הפועלים .באותו הזמן יצא חוק חדש שאומר שצריך לתרום חלק מהפרות למאמץ מלחמתי.
מכיוון שלסבתי ולמשפחתה הייתה רק פרה אחת הם היו צריכים לשלם בעבור חצי ממנה.בלית ברירה הם שילמו את הסכום.
אחרי זמן מה סבתא רבא שלי הביאה את הפרה לגוי ובתמורה הוא יביא להם שליש מהחלב שהיא מביאה .
שנת 1943 הטלאי הצהוב והפסקת הלימודים.
בשנת 1943 נכנס לתוקף גם בהונגריה שיהודים צריכים סימן היכר בולט (טלאי צהוב) זו הי.תה החמרה קשה עם הרגשת החופשיות שלהם.פעם ראשונה שהיה ניתן להבדיל ללא קושי בין יהודים וגווים.קגרמנים אסרו על היהודים ללכת לביה"ס ומה שנשאר לסבתי לעשות זה לקרוא ספרים ולדבר עם חברות.
הגטו
בהונגריה הקימו גטו כדי שהיהודים לא יברחו להרים ההונגרים אפיו הציבו מפקחים שישמרו על הגטו הגטו היה בווישו העליונה איפה שסבתי גרה חילקו לכל יהודי האזור מכתב שבו רשום תאריך הכניסה לגטו.רצו שמועות שהגטו יהיה באזור שלושת הרחובות שבאחד מהם הבית של סבתי אך שבוע לפני הודיעו שהגטו יהיה במקום אחר מהר הם היו צריכים לארוז מהר את הדברים החיוניים בגטו התנאים לא היו נוחים היה צפוף למרות שלא שהינו בגטו הרבה זמן היה זה מרגיש כמו נצחרוב הזמן כולם היו סגורים בבתים ולא יצאו לשחק האווירה הייתה קודרת כל הגברים התגלחו והבנות היסתפרו לשיער קצר כי היה מחסור במים והטיפול בשיער היה קשה לא היה בגטו הרבה מה לאכול אז הסתפקו במועט.אבא של סבתי ידע שיקרה משהו כזה בעקבות האנטישמיות אך סבתא רבא שלי לא רצתה לעזוב את משפחתה ולצערם הם נשארו ברומניה.
מכיוון שהשואה בקרב סבתי הוא עניין ארוך אני יקדיש לו פרק שיראה מה קרה לה ולמשפחתה בשואה עד לשחרור.

השחרור
אחרי ששחררו את סבתי ואחיותיה ממחנה העבודה בשלזיה הן נסעו הביתה בכרכרה ברכבת וברגל אחרי שהם הגיעו לווישו הם הלכו לדוד שלהם שגר בווישו ושאלו אותו מי חי ומי מת הוא סיפר להם שיותר משלושת רבעי המשפחה נספתה בשואה שלושת האחיות פרצו בבכי מר הם נשארו יתומות מאב ומאם ומאחים קטנים אחר כך הם הלכו לביתם וראו שהבית הרוס לגמרי הם לא יכלו לחזור ולגור שם משתי סיבות האחת:הבית היה הרוס לגמרי אי אפשר היה לשקמו.שנית הגעגועים והזיכרונות מההורים ומהאחים היו חזקים מהן.האחיות נשארו בביסטרה אצל דוד יעקב ומכר של יעקב,יצחק.יעקב רצה ששרה תלמד לרכב על אופניים.את יהודית לעומת זאת הוא לא לימד.
לאחותה של סבתי היה זיהום ברגל ובבית החולים בווישו לא היה לזה רופא מתאים אז לקחו אותה לסיגט לרופא מומחה שריפה אותה למרות שהתהליך ארך כשנה וחצי לבסוף יהודית הבריאה.
אחרי שליהודית לא היה זיהום יכלו האחיות לעלות לארץ ישראל חיים ציק בעלה של פייגי הפך לנציג וועדת הפעילים של הפועל מזרחי בבוקרשט שסיפקה סרטיפיקטים לעלייה לארץ ישראל.
האחיות קיבלו אישורי עלייה בספטמבר 1946 והם היו צריכות להגיע לבוקרשט כדי לקחת אונייה בכדי להפליג לארץ ישראל אבל הרומנים לא רצו להסתבך עם האנגלים והאנייה הייתה צריכה להפליג קודם לבולגריה באונייה היה מקום ל7000 איש בדיוק בגלל שהגיעו באיחור הם לא עלו לאנייה והיו צריכים לחכות שם 3 חודשים במשך הזמן שחיכו דאגו להם רשויות הרווחה לאוכל ללינה ולשתיה. כאשר הגיעה האנייה שנקראה אניית העצמאות בזמן שחיכו שם יהודית הצטרפה אליהם עם בעלה אשר זליג או זולי.
בהפלגה היה קשה לא היה הרבה אוכל אבל הם הסתדרו כאשר הם הגיעו למים הטריטורילים של ישראל הבריטים גירשו אותם לקפריסין בקפריסין הם חיו שנתיים בקפריסין סבתא שרה הכירה את סבי חיים ז"ל.וכעבור כמה זמן הם התחתנו בקפריסין.
קפריסין
סבתי היתה במחנה 69 הם קיבלו אוהלים עם מוטות הם היו תשושים ועייפים מהמסע אז הם שוטטו בין האוהלים כדי למצוא מקום לינה סבתי הישתייכה לקבוצה של הפועל מזרחי היה להם כלים משותפים ומטבח משותף הם קיבלו פתיליה גם סבי היה שייך לארגון הפועל מזרחי ושם הוא הכיר את סבתי בשביל קצת אינטימיות הם תלו וילון בכניסה לאהל אחרי כמה ימים חיפשו טבחית למטבח המשותף.סבתי אהבה ללמוד והיא רצתה להיות מוכנה לעלייה לארץ לכן היא למדה בלילה לאור נרות עברית,שכניה לאהל אמרו שהדבר מפריע להם לישון.בשהות בקפריסין האנגלים הביאו ליהודים סיגריות ומכיוון שהם לא עישנו הם מכרו את הסיגריות לקפריסאים המקומיים ולקנות נפט או מצרכים בסיסיים.יום אחד בא אליהם נציג ההגנה ואמר להם(להם=סבי וסבתי)שהם צריכים לעבור לצד השני של המחנה בכדי להתאמן לקראת הגיוס האימונים היו קשים וסבתי הורידה כ20 קילו...לאחר מכן העבירו אותם לאזור ליד מחנה האימונים באותו זמן פייגי עלתה לארץ עם בעלה ותינוקה סבתי קראה ספרים ובישלה כך היא העבירה את הזמן.
הרומן עם סבא חיים
לאחר שסבי וסבתי נישאו סבתי הרגישה סוף סוף שייכת למישהו מאז השואה זה שימח והקל עליה היא רצתה אדם שגם עבר את התופת הזו בחיים וסבי חיים היה הבן אדם המושלם נחמד,עבר את השואה,יהודי,דתי,יפה,בעל חכמת חיים.
עונת החורף הייתה עונה קשה ירדו הרבה גשמים והאהל היה מלא בוץ יום אחד שררה בחוץ רוח חזקה שהעיפה את האהל ואת ארון הבגדים המאולתר בערב יום כיפור של אותה שנה יהודית קיבלה צירים לקחו אותה לביה"ח בניקוסייה ושם נולדה ביתה הבכורה בתיה.חצי שנה לאחר נישואיהם קיבלו אישור לעלות לארץ ישראל.
בשנת 1950 בנה הבכור משה נולד
בשנת 1954 אחותו הגדולה של אבי נולדה טובה
בשנת 1958 אבא שלי עזרא נולד
בשנת 1967 כאשר סבי נסע והשתתף במלחמת ששת הימים סבתי נשארה בבית ושמרה על הילדים.
בשנת 1962 סבתי וסבי עברו לגור ברחוב ההסתדרות עם שלושת ילדיהם הקטנים
לפני כ5 שנים סבי נפטר וסבתי נשארה עם שלושת ילדיה הגדולים.